"כי כך דרכם של מבוגרים, צריך להסביר להם הכל" (הנסיך הקטן). למה אנחנו מתרגשים מהסדרות שהיינו רואים כילדים ולמה חשוב להיות מודעים לעבר ואל הילד הפנימי שלנו על מנת לממש את העתיד שתמיד חלמנו עליו?
כילדים היינו מחוברים לעצמינו באופן הכי נקי ואותנטי, אפשרנו לעצמנו להרגיש, לחקור ולהביע את עצמינו בצורה ישירה ואמיתית, לרב זה חסר בעולם המבוגרים ומכונה במילה המעצבנת "תמימות". החיסרון הוא שכילדים אנחנו חשופים ופגיעים, סופגים הכל ולא תמיד יש לנו את הכלים לעבד בצורה נכונה ובריאה את המתרחש. האישיות שלנו מתייצבת לכל אורך תקופת הילדות ומושפעת מכל אירועי החיים, קטנים כגדולים. חלק מהחוויות הלא מעובדות עלולות להוות מכשול בעתיד.
עברו שנים, היום אנחנו מבוגרים ורציניים, בעלי משפחות וקריירות ולמרות זאת יש לנו דחף לראות את הסרטים המצויירים של דיסני או לשמוע מוזיקה של שנות ה-90, לשחק משחקים או לאכול יותר מדי עוגת שוקולד, זאת הדרך של הילד הפנימי שלנו להגיד "היי! שים לב אלי, אני כאן!"
אנטואן דה סנט-אכזיפרי מצליח להביא את זווית ראיתו הילדית והתמימה כביכול של הנסיך הקטן כשבעצם מדובר בחכמה עמוקה שאומרת "כל האנשים המבוגרים היו לפנים ילדים קטנים, אם כי מעטים מבניהם זוכרים את הדבר הזה". למה אנחנו מתעקשים להתעלם מהילד הפנימי שלנו כשמדובר בעצם בבסיס להכל! זהו לא ספר ילדים, מדובר בספר למבוגרים שמוכנים להתחבר שוב לילד הפנימי שבתוכם, להציף את התובנות והאמת שיש לכל ילד ואולי אף לעשות תיקון.
העולם הפנימי שלנו והתת מודע מושפעים מאוד מהילדות שהייתה לנו, לטוב ולרע. זה שם, זה מלווה אותנו ביום יום, משפיע על מצב הרוח שלנו ועל קבלת ההחלטות. לרב אנחנו לא מודעים לזה כי אנחנו לא מחוברים לילד הפנימי שלנו. ממש כמו אח קטן שרוצה תשומת לב אבל אנחנו עסוקים מדי בחיים ה"רציניים" שלנו.
כשאנחנו רוצים להתפתח ולהתקדם קדימה, מה שעלול לעצור אותנו הם הדברים שקרו לנו בעבר כשהיינו ילדים, פחדים ואמונות שאנחנו לא מודעים אליהם ביום יום, אנחנו לא מחוברים למקום הזה ולכן לא מבינים מאיפה מגיע הקושי.
בסוף המאמר סביר להניח שלא תשתחררו מכל המשקולות וטראומות הילדות שלכם (במידה ויש כאלה כמובן), אבל בהחלט תוכלו לעשות את הצעד הראשון לקראת הילד שבכם ואולי להבין כמה דברים על עצמכם ועל מי אתם.
אז מאיפה מתחילים בכלל? לפניכם כמה טיפים, מה אפשר לעשות כדי לחזק את הקשר עם הילד הפנימי:
- תפנו מקום בחייכם אל הילד הפנימי, תאפשרו לו לבוא לידי ביטוי, אל תחנקו אותו ב"רצינות הבוגרת" שלכם.
- תשימו יותר לב לרגשות ולתחושות שלכם, אל תכעסו על עצמכם במידה והרגש או התחושה אינם מייטיבים (לדעתכם) עם הסיטואציה, זה כמו לכעוס על ילד שלא רוצה לעלות על רכבת הרים…תנסו להבין מאיפה זה בא.
- תהיו כנים עם עצמכם, אחרת השקר עלול להתפוצץ לכם בפנים. לפעמים אנחנו משקרים לילדים שלנו כי אנחנו חושבים שככה אנחנו מגוננים עליהם, לטווח הארוך זה עלול לעשות נזק בלתי הפיך.
- תהיו מודעים לערכים שלכם, תזכרו מאיפה באתם ואילו ערכים אתם רוצים שילוו אתכם אל עבר העתיד.
- תזכרו שהילד הפנימי תמיד אתכם ושהאושר שלכם תלוי באושר שלו.
- תבראו את המציאות שלכם ותהיו מי שאתם רוצים להיות.
חשוב לי להבהיר, הילד הפנימי שלנו מביא איתו לא רק קשיים ומעצורים, יש גם המון דברים חיוביים אותם אנחנו חווים בזכותו, צחוק מתגלגל ולא נשלט, הרצון לחגוג ולעשות שטויות, לראות סרטי דיסני כבר אמרתי? כשנהיה בתקשורת עם הילד הפנימי נוכל לעזור לו לנקות את אותם הפחדים והמחסומים שהוא סוחב שנים ויחד עם זאת להתחבר ולחוות את שמחת הילדות שחשבנו שאבדנו אי שם בדרך.
לסיום, אני ממליצה לכם לעשות ניסוי קטן ולפגוש את הילד הפנימי שבכם:
תמצאו לכם מקום שקט בבית, זה גם יכול להיות בחוץ בתנאי שיש לכם עשר דקות ללא הפרעות. שבו בישיבה נוחה ועצמו את העיניים. תספרו עשרים נשימות ונשיפות, תתמקדו בנשימה, תרגישו את האויר נכנס ויוצא דרך האף, שימו לב איך הראות מתמלאות ומתרוקנות, החזה עולה ויורד, הבטן מתנפחת ומשתחררת…
אתם מוכנים לצאת לדרך, דמיינו את עצמכם במרחק של 100 מטר מהבית בו גדלתם, אתם מסתכלים עליו, על שער הכניסה, החלונות, אולי הצמחייה שמסביב, תנסו לזהות כמה שיותר פרטים. תתקדמו לעבר הבית, תעלו במדרגות (אם יש) ותעצרו מול דלת הכניסה לבית. תנסו לזהות את הדלת, השלט, השטיחון, הריח שיוצא מהבית, צליל הפעמון וכל דבר אחר שהלב שלכם רוצה להתמקד בו. תפתחו את הדלת וכנסו אל הבית שלכם, תנסו לשים לב לתחושות שמתעוררות בכם, מה אתם רואים? מה אתם מרגישים? תעשו סיור בבית, סלון, מטבח, מרפסת… קחו את הזמן, תהנו מהחוויה.
עכשיו הגיע הזמן ללכת לחדר הילדות שלכם, מוכנים? ברגע שתכנסו לחדר אתם תראו את עצמכם יושבים על המיטה. תגשו אל המיטה ותתישבו. תגידו לילד שהוא לא לבד, שאתם תמיד פה איתו, אוהבים אותו ודואגים לו. עכשיו תחבקו אותו חזק חזק ותתמסרו להחוויה.
***המאמר נכתב בלשון זכר אך כמובן שגם הילדות שבכן מוזמנות להשמיע קול!